המוקד הפרשני בסרטוט הגבול המזרחי של הארץ סובב סביב הפועל וְהִתְאַוִּיתֶם. הגישה המרכזית מפרשת מילה זו כהנחיה מעשית לקבוע גבול, ליצור תוואי ולסמן קו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, יש המסבירים כי האות אל"ף במילה מחליפה את האות וי"ו, כך שהפועל נגזר מהשורש ת.ו.ה, שמשמעותו עשיית סימן או רישום, בדומה לביטוי "והתוית תו" [רבנו בחיי, אבן עזרא, אבי עזר]. קשר לשוני נוסף הוא למילה "תאות", שמשמעותה קצה או גבול [אבן עזרא].
לצד ההבנה הבסיסית של סימון גבול, פרשנים אחרים עומדים על אופי התוואי ומשמעותו. גישה אחת מזהה בפועל לשון של נטייה, סיבוב ועיקול של קו הגבול [רש"י]. גישה אחרת קושרת את המילה לשורש א.ו.ה, המבטא תאווה ורצון. לפי קו מחשבה זה, שרטוט הגבול אינו רק פעולה טכנית, אלא ביטוי לשאיפה להרחיב את הנחלה ולהכניס שטחים נוספים אל תוך תחום הבעלות. התאמה נוספת לגישה זו מתקיימת אם תוואי השטח המקומי מאלץ את קו הגבול להתעקל [רש"ר הירש].
הקו המדובר מסומן לִגְבוּל קֵדְמָה, כלומר לכיוון מזרח [ביאור שטיינזלץ], והוא נמתח מן האזור הנקרא חצר עינן אל עבר שְׁפָמָה, נקודה הממוקמת על המצר המזרחי [רש"י].