משלי, פרק ט״ז, פסוק ל״ב

יצא לכם פעם לחשוב מי הוא באמת האדם הכי חזק בעולם? בדרך כלל אנחנו מדמיינים גיבור עם שרירים גדולים שמנצח במלחמות. אבל האמת היא שהגבורה הכי גדולה לא נמדדת בכוח של הגוף, אלא במאבק שקט שאנחנו מנהלים בתוך הלב שלנו. אדם שהוא אֶרֶךְ אַפַּיִם, כלומר אדם סבלן שלא ממהר לכעוס, טוב יותר וחזק יותר מגיבור רגיל. למה? כי הגיבור הרגיל נלחם באויבים שנמצאים בחוץ, אבל האדם הסבלן מצליח לנצח את האויב הפנימי שלו, וזה הרבה יותר קשה. כשלוחם יוצא לקרב, כל הגוף שלו עוזר לו להילחם. אבל כשאתם כועסים וממש מתחשק לכם לצעוק או להחזיר, הגוף שלכם רוצה לכעוס, והשכל שלכם צריך להילחם נגד הגוף ולעצור אותו. ההתגברות הזו, כשאתם בוחרים להתאפק ולא לעשות כלום, היא גבורה עצומה. לכן, אדם שהוא וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, שיודע לשלוט ברגשות וביצרים שלו, נחשב לגיבור גדול יותר מִלֹּכֵד עִיר. כדי לכבוש עיר אמיתית צריך צבא שלם שיעזור, אבל את הניצחון על הכעס האדם משיג לגמרי לבדו. הגוף שלנו הוא כמו עיר מבצר קטנה, ומי שמצליח לשלוט בעצמו, משיג ניצחון גדול הרבה יותר מכיבוש של עיר רגילה.