משלי, פרק ט״ז, פסוק ל׳

שמתם לב פעם איך הפנים שלנו יכולות לגלות מה אנחנו מתכננים בראש, אפילו בלי שנגיד מילה? לפעמים, כשאדם מתכנן לעשות משהו לא טוב, אפשר לראות את זה בתנועות קטנות ונסתרות של הפנים שלו. בהתחלה, אותו אדם עֹצֶה את העיניים שלו, כלומר פשוט עוצם אותן. הוא עושה את זה כדי להתנתק מכל מה שקורה סביבו, וכך הוא יכול להתרכז בשקט ולתכנן בראשו תַּהְפֻּכוֹת, שהן מחשבות לא ישרות ותוכניות פוגעניות. אחרי שהתוכנית מוכנה לו בראש, הוא קֹרֵץ בשפתיו, כלומר מזיז או נושך אותן קלות כדי להעביר רמזים, סודות או רכילות לאנשים אחרים, מבלי לדבר על כך בקול רם ובגלוי. אולי נדמה שרמז קטן הוא לא דבר נורא כל כך, אבל ברגע שהאדם עושה את התנועה הזו, הוא בעצם כִּלָּה את המעשה, כלומר סיים והשלים אותו. כל עוד המחשבה נשארה רק בתוך הראש, לא נגרם נזק לאיש, אך ברגע שהשפתיים רמזו את הדבר, התוכנית יצאה החוצה והפכה למעשה רע של ממש.