אדם הרוקם מזימות מסתייע בשפת גוף זעירה וערמומית כדי להסוות ולהשלים את כוונותיו. הוא עֹצֶה עֵינָיו, כלומר עוצם אותן כדי להתנתק מהסביבה ולהתרכז כדי לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת ומחשבות מעוותות, או כדי להעמיד פני צדיק, ויש המסבירים שזוהי קריצת עין של מתחזה המשיא עצה. לאחר מכן הוא קֹרֵץ שְׂפָתָיו, נושך ומניע אותן כדי להעביר מסרים זדוניים ורכילות ברמז. כך הוא כִּלָּה רָעָה, שכן ברגע שהמזימה הנסתרת מקבלת ביטוי חיצוני, אפילו ברמז קל של שפתיים, הרעה יוצאת מן הכוח אל הפועל ומושלמת במלואה.
משלי, פרק ט״ז, פסוק ל׳
עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.