משלי, פרק ט״ז, פסוק ל״א

שערותיו הלבנות של האדם המבוגר, השֵׂיבָה, משמשות לו ככתר של נוי והדר, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בתנאי שחייו מלווים ביושר ובשלמות מוסרית. ההגעה לגיל מופלג מעידה לרוב על כך שהאדם הלך בְּדֶרֶךְ צְדָקָה, בין אם על ידי התנהגות מוסרית ובין אם בזכות הקפדה על מתן צדקה, שכן ה' מעניק אריכות ימים לעושי הטוב. בשנים אלו חכמת האדם מתעצמת בזכות ניסיון חייו העשיר והשקטת תאוות הנעורים. עם זאת, ייתכן גם כי הזקנה עצמה היא שמעוררת את האדם לשוב למוטב, וכך תִּמָּצֵא דרך הישר שהופכת את שנותיו לכתר של כבוד.