אדם הבוחר בדרך הרע אינו מסתפק לרוב במעשיו שלו, אלא שואף לגרור גם אחרים למעגל הפשע וההשחתה. אִישׁ חָמָס אינו פועל לבדו, אלא יְפַתֶּה אפילו את רֵעֵהוּ הקרוב אליו. פיתוי זה נעשה בערמה, תוך שימוש בחלקלקות שפתיים ודיבורים משכנעים [רלב"ג, אלשיך], עד כדי כך שהדבר עשוי להיראות לקורבן כאילו חברו מעניק לו עצה טובה [ביאור שטיינזלץ].
המניע למעשה זה נובע מרצונו של איש החמס למצוא לעצמו חבר ושותף לדרכיו הרעות [מצודת דוד]. יתרה מכך, אדם שאינו חס על נשמתו וגוזל מעצמו את הטוב, ודאי שלא יחוס על נפש זולתו. חטאו של המסית נחשב לגדול שבחטאים, שכן אשמתו הולכת ומכפילה את עצמה עם כל מעשה רע שעושים אלו שלמדו ממנו [עמנואל הרומי].
כך הוא מצליח להסית את חברו לעשות עוול כמותו [אבן עזרא], וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא־טוֹב (מבחינה דקדוקית, המילה "טוב" מופיעה כאן בלשון זכר אף שהיא מתארת את המילה דרך [אבן עזרא]). הפיתוי נעשה באופן כה מתוחכם, עד שהאדם צועד לתומו אל תוך המלכודת מבלי להרגיש. עד שהקורבן מתחיל לחשוד, להרהר בינו לבין עצמו שמא הונו אותו, ומתחיל להתחרט, כבר אין לו תקנה והוא נופל שדוד ברשת [אלשיך]. בדרך זו, אנשי החמס מהווים גורם מזיק ומשחית לחברה כולה [מלבי"ם].