הליכה בדרך מוסרית וראויה דורשת התבוננות מתמדת ובחירה מודעת להתרחק מן החטא. האדם הישר אינו מתנהל בעולם באקראי, אלא סולל לעצמו נתיב ברור המגן עליו מפני סכנות.
הפרשנים מסבירים כי מסלת אינה סתם דרך, אלא דרך כבושה וסלולה היטב, והישרים הם אנשים שטבעם נוטה באופן טבעי אל היושר ללא מלחמה פנימית, בשונה מן ה"צדיק" שנדרש לכבוש את יצרו [מלבי"ם]. תמצית דרכם והוראתם של הישרים היא סוּר מֵרָע [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הם מצליחים בכך משום שהם מתבוננים תמיד במעשיהם ונזהרים מכל מכשול או נדנוד של עון, בין אם בעניינים מעשיים ומדיניים ובין אם בדברים עיוניים [רלב"ג, מצודת דוד]. הליכה במסלול זה של יושר והימנעות מחטא מהווה הגנה טובה יותר מפני צרות, כגון זעמו של מלך, מאשר הסתמכות על חכמה ותבונה בלבד [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק (בו המילה שמר נכתבת חסרת וי"ו בספרים המדויקים [מנחת שי]), מובהר הקשר ההדוק שבין שמירת הנפש לבין הבחינה המדוקדקת של מעשי האדם. הפועל נֹצֵר מבטא רמת שמירה קפדנית וגבוהה יותר מאשר הפועל "שומר" [מלבי"ם]. מי שחפץ לשמור על נפשו ממוות ומרע, חייב לשמור על דרכו ולהימנע מהתנהלות מקרית או פזיזה [אבן עזרא, מצודת דוד].
בעוד שלישרים ישנה מסילה סלולה ומוגנת, אדם שאינו הולך בדרך כבושה חשוף לסכנות רבות מצד תאוותיו ויצרי ליבו. משום כך, עליו לשמור את דרכו בשמירה יתרה כדי שלא ליפול לפחתים ולמידות רעות [מלבי"ם]. הדרך לשמור על הנפש היא על ידי בחינה תמידית של המסלול: על האדם לבדוק את דרכו, ואם ימצא שהיא טובה ימשיך בה, אך אם לא – עליו לחדול ממנה ולשוב אל הדרך הראויה, שהיא דרך המצוות [אבן עזרא, עמנואל הרומי].