משלי, פרק ט״ז, פסוק י״ד

זעמו של שליט בשר ודם טומן בחובו סכנת חיים מיידית, אך מול כוחו ההרסני של השלטון ניצבת החכמה, שביכולתה לשכך את הזעם ולהציל חיים.

המילה חֲמַת משמעותה כעסו של [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מדמה את כעס המלך למַלְאֲכֵי־מָוֶת, שכן בניגוד לאדם רגיל שאינו יכול תמיד לממש את כעסו באופן מיידי, למלך ישנה סמכות להוציא לפועל גזירות מוות בקלות ובמהירות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים זאת כדימוי, לפיו החמה עצמה היא ככוח הרסני המוכן לבלוע ולהשחית [אלשיך, מצודת דוד], לעומתם יש המסבירים זאת כפשוטו, לפיו המלך שולח את עבדיו ושליחיו כדי להמית ולייסר, והם אלו המשמשים כשלוחי המוות [רש"י, עמנואל הרומי]. מכאן עולה אזהרה חמורה שלא להכעיס את המלכות, שכן כעס זה כבר גבה קורבנות רבים בעבר, כפי שקרה לעיר הכהנים נוב [אמרי דעת].

למרות הסכנה העצומה, וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה. משמעות המילה יְכַפְּרֶנָּה היא פיוס, ביטול והסרת הכעס [רש"י, אבן עזרא]. מבחינה לשונית, השורש מבטא העברה וקינוח, בדומה לקינוח הדם על ידי הכהן במזרקי המקדש [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחכם משתמש בתבונתו כדי להרגיע את המלך ולהעביר את רוע הגזירה, בין אם באמצעות מתק שפתיים ודברי שכנוע [מצודת דוד], ובין אם על ידי הארת עיניו של המלך להבנת המציאות [אבן עזרא]. גישה נוספת מציעה כי המילה יְכַפְּרֶנָּה נגזרת מהמילה כופר, כלומר חכמתו של האדם משמשת כפדיון המציל את הנידון ממוות [עמנואל הרומי].

אל מול הפירושים הכלליים, יש המציגים תרחיש משפטי ממוקד. לפי פירוש זה, לעיתים כעסו של המלך נובע ממשפט שגוי המבוסס על עדויות סותרות או שקריות. במקרה כזה, החכם משכך את החמה על ידי חקירה מעמיקה של העדויות, יישוב הסתירות וחשיפת האמת לאמיתה [רלב"ג].

מעבר לרובד האנושי, הפסוק טומן בחובו גם משמעות עמוקה ביחס למלך העליון, ה'. כאשר מתעורר כעסו של ה' כלפי חטאים, קמים כוחות של השחתה, אך איש חכם וצדיק, כדוגמת משה רבנו או פנחס, יודע לכפר על העוון ולהשיב את החמה מלהשחית את העם [מלבי"ם].