תהליך קניית החכמה אינו מסתכם רק באגירת ידע, אלא דורש הפנמה עמוקה ויכולת להעביר את המסר הלאה בצורה נעימה ומתקבלת על הדעת. שלמותו של האדם נמדדת הן ביכולתו להסיק מסקנות חדשות והן באופן שבו הוא מתקשר עם סביבתו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי לַחֲכַם לֵב הוא אדם שלמד חכמה מרבו והפנים אותה היטב [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. גישה עמוקה יותר מציגה אותו כאדם שחוקי החכמה הפכו לטבעו ממש, עד שאין בלבו כל מאבק פנימי מול יצריו ותאוותיו [מלבי"ם]. אדם כזה יִקָּרֵא נָבוֹן, שכן מתוך הידע שצבר הוא קונה את היכולת החשובה להבין דבר מתוך דבר ולהסיק מסקנות עצמאיות [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. תבונה זו אינה נשארת רק בגבולות העיון העיוני, אלא מכוונת את האדם גם בחיי המעשה וביחסיו עם הבריות, ומאפשרת לו להתנהל בשלום עם סביבתו [רלב"ג]. מנגד, ישנה גישה פילוסופית ההופכת את הסדר וטוענת כי כדי להגיע למדרגה העליונה של חֲכַם לֵב שעוסק בחכמת האלוהות, על האדם קודם כל להיות נָבוֹן ולרכוש בקיאות בלימודי הבסיס המחדדים את השכל, המשמשים כסולם לעלייה רוחנית [עמנואל הרומי].
החלק השני של הפסוק עוסק בביטוי החיצוני של החכמה. וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם מתאר דיבור נעים, מדויק ומסודר [ביאור שטיינזלץ], המבטא את היכולת להוציא את החכמה הפנימית אל הפועל במילים ברורות [מלבי"ם]. דיבור נעים זה יֹסִיף לֶקַח, כלומר יוסיף למידה, קבלה והבנה.
הפרשנים מציגים זוויות שונות בשאלה למי מועיל מתק השפתיים:
הגישה הרווחת היא שהדבר מועיל לשומעים. כאשר מלמד מסביר את דבריו בטעם ובנעימות, הדברים מתיישבים על הלב והתלמידים מבינים ומקבלים אותם טוב יותר [רש"י, אבן עזרא, עמנואל הרומי].
לעומת זאת, גישה משלימה סבורה שמתק השפתיים מועיל לא פחות לדובר עצמו. עצם המאמץ להסביר את הדברים בנועם ולארגן אותם עבור אחרים, מסייע לאדם להבין את עומקם של הדברים ומוסיף לו עצמו קניין רוחני והשגה [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בדומה לכך, תלמיד השואל את רבותיו שאלות בנועם ובדרך ארץ, יזכה להוסיף לעצמו לקח וחכמה מתוך כך שהרבנים ישמחו להשיב לו [עמנואל הרומי].
גישה ייחודית ושונה לחלוטין מציגה את הפסוק כדילמה פנימית של תלמיד חכם: האם להשקיע את זמנו בהכנת דרשות נעימות לציבור, או להמשיך להעמיק בלימודו האישי. לפי פירוש זה, החכם האמיתי מעדיף לוותר על מֶתֶק שְׂפָתַיִם ועל הזמן הנדרש כדי לדרוש ברבים, מתוך הבנה שהשקעת הזמן הזה בלימוד עצמי היא זו שבאמת יֹסִיף לֶקַח ותעשיר את תבונתו [אלשיך].