משלי, פרק ט״ז, פסוק כ״א

אדם שהפנים את הלימוד עד שהחכמה הפכה לטבעו נחשב לַחֲכַם לֵב, ומתוך כך הוא יִקָּרֵא נָבוֹן היודע להסיק מסקנות עצמאיות ולהתנהל בשלום עם הבריות, אף שיש הרואים בתבונה דווקא שלב מקדים לרכישת החכמה. ביטויה החיצוני של חכמה זו ניכר בדיבור נעים, מדויק ומסודר, המכונה וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם, אשר יֹסִיף לֶקַח ולמידה. התקשורת הנעימה מועילה לשומעים לקבל את הדברים ברצון, וכן תורמת לדובר עצמו, שכן המאמץ להסביר לאחרים מעמיק את הבנתו. עם זאת, מול הרצון להשפיע על הציבור בנועם, יש המעדיפים לוותר על כך כדי להקדיש את מלוא זמנם להעמקת הלימוד האישי.