מידות מושחתות, חוסר יציבות נפשית ודיבור שלילי הם כוחות הרסניים המפרקים את המרקם החברתי, החל מקשרים אישיים קרובים ועד למערכות שלטוניות ואף לקשר שבין האדם לבוראו.
הפסוק פותח בתיאורו של אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת. דמות זו מזוהה במספר אופנים: יש שרואים בו אדם הפכפך וחסר יציבות, המשנה את דעתו ואת נאמנותו בתדירות גבוהה [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. גישה אחרת מתארת אותו ככזבן המעוות את האמת, את החכמה או את דבריהם של אחרים [רלב"ג, מלבי"ם, מצודת דוד], או פשוט כאדם שמידותיו הפוכות לחלוטין מאלו של האנשים הישרים [עמנואל הרומי]. אדם כזה יְשַׁלַּח מָדוֹן, כלומר יוזם ומעורר קטטות ומריבות בין הבריות, ולעיתים גורם לכך אף מבלי להיות מעורב בסכסוך בעצמו [ביאור שטיינזלץ].
בעוד איש התהפוכות יוזם את הסכסוך, הנִרְגָּן הוא זה שמשמר ומעצים אותו [מלבי"ם]. הנִרְגָּן מפורש לרוב כאדם שמתלונן תמיד, מוצא רע בכל דבר, ומבקר את מעשיהם של אחרים, לעיתים עד כדי תחושת רדיפה מוטעית שחבריו מתנכלים לו [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם]. פרשנים אחרים מזהים את הנִרְגָּן כהולך רכיל המפיץ שמועות ודברי סרה בסתר [אבן עזרא, עמנואל הרומי, אלשיך].
התוצאה ההרסנית של התנהגויות אלו היא מַפְרִיד אַלּוּף. המילה אַלּוּף מתפרשת בקרב המפרשים בשלושה רבדים שונים, המציגים את עוצמת ההרס של הריב והרכילות:
ברובד הבין-אישי, האַלּוּף הוא ידיד קרוב, רע או מורה דרך. הרכילות והתלונות מצליחות להרוס מערכות יחסים קרובות ולהפריד בין החברים הטובים ביותר [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי, אלשיך, מלבי"ם].
ברובד הציבורי, האַלּוּף הוא שר או מושל. התלונות הבלתי פוסקות של הנרגן זורעות פירוד בעם, מעוררות תסיסה ומרד, ומפרידות בין המנהיג לנתיניו [רלב"ג, מצודת ציון, מצודת דוד].
ברובד הרוחני, התרעומת והתלונות הקבועות של האדם מפרידות בינו לבין "אלופו של עולם" – ה', ומרחיקות את האדם מבוראו [רש"י].