טבעו של האדם מתאפיין בנטייה עמוקה להצדקה עצמית. בני אדם נוטים לראות את בחירותיהם והתנהגויותיהם כחפות מפגם, ולעיתים קרובות הם עיוורים למניעים הנסתרים או לחסרונות של עצמם. עם זאת, המשפט וההערכה האמיתיים של מעשי האדם מסורים לה', אשר חודר מבעד למעטפת החיצונית ובוחן את כוונות הלב לאשורן.
החלק הראשון של הפסוק קובע כי כׇּל־דַּרְכֵי־אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו. המילה זַךְ משמעותה ברור ונקי, ללא שמרים ופסולת, בדומה לשמן זית טהור [מצודת ציון, מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא שהאדם אינו רואה חובה לעצמו, וכל מה שהוא עושה נראה לו יפה ונקי. הוא אינו מרגיש בפשעיו ובטעויותיו, בין אם מתוך שכחה ובין אם מתוך חוסר ידיעה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, אמרי דעת]. הצדקה עצמית זו חלה על כלל הדחפים האנושיים, שכן גם כאשר אדם הולך אחר דחפים יצריים, הדרך נראית לו זכה משום שהיא מסבה לו עונג או נראית לו מועילה באותו רגע [רלב"ג]. גישה נוספת מפרשת את המילה בְּעֵינָיו כמתייחסת למראה החיצוני בלבד, שכן בני אדם נוטים להציג את מעשיהם כזכים וטהורים כלפי חוץ, גם אם אינם כאלה באמת [עמנואל הרומי]. מנגד, ישנה דעה ייחודית ולפיה המילה בְּעֵינָיו אינה מתייחסת לאדם אלא לה', כלומר, כל דרכיו של האדם גלויות וברורות לפני ה', או שה' שם את עיניו ומשגיח לטובה על דרכיו של איש שהוא אכן זַךְ [עמנואל הרומי].
לעומת הראייה האנושית המוגבלת, החלק השני של הפסוק מדגיש כי וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'. למילה וְתֹכֵן ניתנו מספר משמעויות. הגישה המרכזית היא מלשון שקילה, מדידה ומניין [רש"י, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי, מלבי"ם]. פירושים אחרים קושרים את המילה לשורש "תוך", שכן ה' נמצא בתוך רוחו של האדם [מצודת ציון, מצודת דוד], או למילה "תכונה", המלמדת שה' הוא שיצר את תכונת הרוחות ומבנה הנפש, ולכן ברור כי הוא יודע את כל פעולותיהן [עמנואל הרומי].
בעוד שהאדם בוחן את המעשה החיצוני, ה' מונה ושוקל את הלבבות והמחשבות, ומבחין בין הטוב לרע [רש"י, אמרי דעת]. ה' מודד את המניע הפנימי ביותר שממנו נובעת הפעולה. אדם יכול ללכת בדרך שנראית טובה, כגון מתן צדקה או התנהגות בענווה, אך ה' בוחן אם שורש המעשה נובע ממניע פסול כמו גאווה או רצון לזכות בשבחים [מלבי"ם]. בנוסף, משקל הרוח משתנה מאדם לאדם, וה' מודד כל אדם בהתאם למדרגתו הרוחנית ולתפקידו [מלבי"ם]. מעבר לבחינה הפסיבית, שקילת הרוחות על ידי ה' מתבטאת גם בהשגחה פעילה. ה' מכוון את רצונותיו ורוחו של האדם בהתאם למעשיו [אלשיך], ומשגיח על האדם הטוב כדי לסייע לו לשמור את רוחו בדרך הישרה ולהימנע ממעשים רעים [רלב"ג].