טבעו של האדם להתעלם ממניעיו הנסתרים ולהצדיק את עצמו, ולכן כׇּל־דַּרְכֵי־אִישׁ נדמות לו כנקיות וברורות, בדומה לשמן טהור שהוא זַךְ. נטייה זו גורמת לאדם שלא להבחין בטעויותיו או להציג חזות טהורה כלפי חוץ בלבד, אף שיש המפרשים כי הדרכים הללו למעשה גלויות וברורות רק בְּעֵינָיו של ה'. לעומת הראייה האנושית המוגבלת למעשה החיצוני, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה', כלומר הוא שוקל ומודד את כוונות הלב האמיתיות. מכיוון שה' יצר את תכונות הנפש ונמצא בתוכה, הוא בוחן את המניע הפנימי ביותר שהוביל לפעולה ודן כל אדם לפי מדרגתו. מתוך ידיעה עמוקה זו, ה' אינו רק בוחן את האדם אלא גם משגיח עליו ומכוון את רוחו בדרך הישרה.
משלי, פרק ט״ז, פסוק ב׳
כׇּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.