חֲמַת־מֶ֥לֶךְ, כעסו של השליט, טומן בחובו סכנה מיידית, שכן בניגוד לאדם רגיל בידו הסמכות לשלוח שליחים שישמשו כמַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת ויוציאו לפועל גזירות השמדה. מול כוח הרסני זה ניצבת התבונה, שכן וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה, כלומר בכוחו לפייס את המלך ולהסיר את הכעס. החכם עושה זאת באמצעות דברי שכנוע המאירים את עיני השליט, או על ידי חשיפת האמת ויישוב סתירות משפטיות, וכך חכמתו משמשת כפדיון המציל ממוות. עיקרון זה תקף גם כלפי ה', כאשר אדם חכם וצדיק יודע לכפר על עוונות העם ולהשיב את חרון האף בטרם ישחית.
משלי, פרק ט״ז, פסוק י״ד
חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.