משלי, פרק ט״ז, פסוק י״ז

דרכם הכבושה והסלולה של אנשים בעלי נטייה טבעית ליושר היא מְסִלַּת יְשָׁרִים, אשר תמציתה היא סוּר מֵרָע והימנעות מכל מכשול ועוון. הליכה מודעת זו מעניקה הגנה טובה יותר מפני צרות מאשר חכמה בלבד, ולכן אדם החפץ להיות שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ מסכנות מחויב להיות נֹצֵר דַּרְכּוֹ ולהקפיד על שמירה קפדנית של מעשיו. מי שאינו צועד בנתיב מוגן זה חשוף ליצריו, ועליו להימנע לחלוטין מהתנהלות פזיזה ואקראית. הדרך להגן על הנפש היא לבחון את המסלול באופן תמידי, לדבוק בדרך המצוות הטובה, ולשוב ממנה מיד אם מתגלה בה פגם.