הצורך הקיומי במזון הוא המניע המרכזי לעבודתו של האדם, שכן טורח המלאכה של נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ ועומד לזכותו כדי לספק את צרכיו. מאמץ זה נדרש כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ, כלומר פיו כופה עליו ודורש ממנו מאכל, אף שלעיתים תאוות המזון משעבדת אותו לעמל בלתי פוסק. מנגד ייתכן שהפה הוא זה שגורם לאדם צרות וייסורים בעקבות דיבור מיותר וסכלות. במישור הרוחני העמל מוסב על לימוד התורה, שבו האדם כובש את תאוותיו למען תועלתו הנצחית, אך מוזהר שלא לסגור את פיו ולשמור את חכמתו לעצמו במקום ללמד אחרים.
משלי, פרק ט״ז, פסוק כ״ו
נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.