בחירת סביבתו החברתית של האדם מעצבת את אישיותו ואת עתידו הרבה יותר מהישגיו החומריים. משום כך טוב ומומלץ לאדם להיות שפל רוח ולשהות את קבוצת אנשים ענוים (מילה הנכתבת במסורת גם כעניים), מאשר להיות מחלק שלל החולק הון רב את אנשים גאים ובעלי שררה. חבירה ליהירים מעמידה את האדם בסכנה מוסרית, שכן הוא עלול ללמוד ממעשיהם, להתרחק מעבודת ה', ובסופו של דבר לאבד את עושרו הזמני ואף את עצמו. לעומת זאת, השהות בחברת הענווים מקנה לאדם חכמה ומוסר, וגם אם אינה מניבה רווח כספי בהווה, היא מבטיחה לו עתיד מוצלח.
משלי, פרק ט״ז, פסוק י״ט
ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־[עֲנָוִ֑ים] (עניים) מֵחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.