אדם יהיר הוא שנוא על ה' ונחשב תּוֹעֲבַת יְהֹוָה, שכן כָּל־גְּבַהּ־לֵב תופס את עצמו כאל, פורץ גבולות מוסריים ומחולל רעות חברתיות. בניגוד למידות רעות אחרות, חומרת הגאווה כה גדולה עד שגם אדם המלא בתורה ומעשים טובים נחשב לעובד עבודה זרה. משום כך עונשו של הגאוותן מגיע באופן פתאומי וישיר, יָד לְיָד, כלומר מידו של ה' לידו של החוטא במידה כנגד מידה, והוא לֹא יִנָּקֶה מעוונו. לחלופין, ביטוי זה מתאר שחיתות חברתית שבה בעלי כוח מחפים זה על זה ומעניקים טובות הנאה הדדיות, או מזהיר שגם אם התורה והצדקה מצויות בידיו של האדם, גאוותו תמנע את ניקיונו מחטא.
משלי, פרק ט״ז, פסוק ה׳
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה כׇּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.