טבע האדם הוא להאמין לגרסה הראשונה שהוא שומע, ולכן בעל הדין שמקדים להציג את טענותיו באין מפריע נתפס כצודק לחלוטין, שכן נראה כי צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ. אולם התמונה החד צדדית מתנפצת כאשר מגיע בעל הדין השני, קרי כאשר וּבָא רֵעֵהוּ, ואז הוא וַחֲקָרוֹ, כלומר סותר ומדקדק בדברי הראשון כדי לברר את האמת. מכיוון שהאדם אינו יכול לחזות כיצד יריבו יסתור את טענותיו בבית המשפט, מומלץ לו להימנע מעימותים משפטיים ולפתור סכסוכים בדרכי פשרה. מנגד, ייתכן שהפסוק מתאר מציאות שבה הראשון שנותן שוחד לשופט זוכה בדין, והצד השני אינו מצליח להרשיעו חרף החקירות. ברובד הרעיוני, הפסוק מתאר את העוני כצודק בדינו משום שהוא מוביל לענווה ולביטחון בה', אמת העומדת בעינה גם כאשר העושר מנסה לערער עליה.
משלי, פרק י״ח, פסוק י״ז
צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ (יבא) [וּבָֽא־]רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.