נוכחותו של אדם מושחת מביאה עמה באופן בלתי נמנע אווירה של זלזול, שכן בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז מתוך טבעו ללעוג לכל סובביו, ואף להפגין זלזול מופגן כלפי הליך הצדק בבית הדין. התנהגות זו מובילה להסלמה, וכך וְעִם קָלוֹן, שהוא מצב פסיבי של שפלות והיעדר כבוד, מגיעה גם חֶרְפָּה, שהיא עלבון גלוי ופעיל. אדם המלא במעשים מגונים נוטה להשליך את פגמיו על הזולת ולחרף אחרים במומו שלו. יתרה מזאת, אם ינסו להתעמת עמו הוא יגיב בהטחת עלבונות קשים, ובסופו של דבר הבושה והשפלות יהפכו למנת חלקו הבלתי נפרדת.
משלי, פרק י״ח, פסוק ג׳
בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.