קרה לכם פעם שחשבתם שאם אף אחד לא נמצא בסביבה, אפשר לעשות מה שרוצים בלי שאיש ידע? לפעמים, אנשים שבוחרים לעשות מעשים לא טובים, מספרים לעצמם סיפור דומה בתוך הלב. הם יודעים שקיים ה', אבל כדי לא לפחד מהתוצאות של המעשים שלהם, הם משכנעים את עצמם שהוא בכלל לא משגיח עליהם.
ההידרדרות הזאת קורית לאט לאט. בהתחלה, האדם אומר שָׁכַח אֵל. הוא חושב שאולי ה' ראה מה הוא עשה, אבל פשוט התעכב ושכח להעניש אותו, או שהחליט להעלים עין. אחר כך, הוא מקצין ואומר הִסְתִּיר פָּנָיו. הוא משכנע את עצמו שה' כל כך גדול ומרומם, שהוא כביכול מסתיר את הפנים שלו ולא מסתכל למטה אל העולם שלנו. בסוף, הוא מגיע למצב הכי גרוע וטוען בַּל רָאָה לָנֶצַח. הוא פשוט מחליט שה' לעולם לא רואה ולא יודע מה קורה. בגלל המחשבות הנסתרות האלה, אותו אדם מרגיש שהוא יכול להמשיך להתנהג איך שבא לו, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.