תהלים, פרק י׳, פסוק ד׳

קרה לכם שראיתם מישהו מתנהג בגאווה גדולה, כאילו הוא שולט בהכל ואף אחד לא יכול להעיר לו? לפעמים, כשאדם עושה מעשים רעים ומרגיש מאוד חזק ובטוח בעצמו, הגאווה הזו גורמת לו לשכוח את ה'. המילים כְּגֹבַהּ אַפּוֹ מתארות בדיוק את ההרגשה הזאת. האף הוא האיבר הכי בולט וגבוה בפנים שלנו, וכשאדם מתנשא ומרגיש טוב יותר מאחרים, זה נראה כאילו הוא מרים את האף שלו למעלה מרוב גאווה. מתוך ההתנשאות הזו, האדם הרשע מגיע למצב של בַּל יִדְרֹשׁ. הוא פשוט משכנע את עצמו שה' לא מסתכל על המעשים שלו, לא יבקש ממנו הסברים ולא יעניש אותו על הדברים הלא טובים שהוא עושה. בגלל שהוא חושב כך, המסקנה שלו היא שאֵין אֱלֹהִים כׇּל־מְזִמּוֹתָיו. כלומר, בכל התוכניות והמחשבות שלו, הוא מתנהג כאילו אין מי שרואה ואין שופט בעולם. הוא כל כך מתעלם מהנוכחות של ה', עד שהוא פועל רק לפי הרצונות שלו, בלי לחשוב בכלל על מה שצודק ונכון.