קרה לכם פעם שראיתם מישהו מתנהג לא יפה, אבל במקום להרגיש לא נעים הוא מתגאה בזה כאילו מגיע לו פרס? דוד המלך מספר לנו על אדם כזה. במקום שההצלחה תגרום לו להיות צנוע, הוא משתמש בה כדי להשוויץ. המילה הִלֵּל פירושה לשבח. הרשע משבח את עצמו על כך שהוא מצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה, וחושב שהוא חזק ומוצלח רק בזכות עצמו.
החלק המפתיע יותר מגיע בהמשך. הפסוק מדבר על בֹצֵעַ, שזה אדם שגוזל ולוקח דברים שלא שייכים לו. תארו לעצמכם שאותו אדם לוקח חיטים מהשדה של השכן בלי רשות, אופה מהן לחם טעים, ולפני שהוא נותן ביס הוא עוצר ומברך על הלחם. האם הברכה הזו הגיונית? ממש לא. כשאדם לוקח משהו שאסור לו ואז מנסה להראות כאילו הוא צדיק שמברך, הוא בעצם נִאֵץ את ה׳, כלומר מזלזל בו. אי אפשר לעשות מעשה רע, ואז להשתמש בו כדי לברך ולעשות כאילו הכול בסדר.