תפילתם של העשוקים מגיעה לשיאה בבקשה מה' להתערב למען החלשים ביותר בחברה, ובכך לשים קץ לרודנות האנושית. הבקשה לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ משמעותה לעשות משפט צדק ולחלץ את זכויותיהם של הנפגעים מידי עושקיהם [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. המילה וָדָךְ מתארת אדם מדוכא [ביאור שטיינזלץ], כחוש ומעונה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בבקשה זו פנייה לה' שיושיע את החלשים, כאשר יש המזהים את היתום והדך כסמל לעם ישראל כולו הנמצא במצב של חולשה [רש"י]. מנגד, קיימת גישה ולפיה הפסוק מתאר תפילה לכך שה' יכין את לבם של ישראל לשפוט בעצמם את היתום והדך, ובזכות רחמים אלו יזכו לרחמי שמים [אלשיך].
התוצאה של עשיית משפט זו היא בַּל יוֹסִיף עוֹד. כלומר, הרע שבעולם ייפסק [ביאור שטיינזלץ], והעושק יחדל ממעשיו כאשר יראה שה' מעניש ומשלם גמול [מצודת דוד]. פרשנים אחדים מזהים את העושק באופן ספציפי עם עשו [רש"י] או עמלק [אלשיך].
באשר למשמעות המילה לַעֲרֹץ, קיימות מספר גישות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה מפרשת את המילה כלשון שבירה, הרס, השמדה והכאבה [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מסבירה זאת מלשון הטלת אימה ופחד [רד"ק]. גישה שלישית רואה בכך ביטוי לגבורה מופלגת ושלטון עריצות [מלבי"ם].
החלק החותם את הפסוק, אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ, זוכה גם הוא למספר כיווני חשיבה. יש המפרשים כי המילה אֱנוֹשׁ מתייחסת לקרבנות, כלומר האנשים החלשים והחולים שאותם העריץ שובר ורומס [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים שאֱנוֹשׁ הוא תיאור של הרודן עצמו, שהוא בסך הכל בשר ודם, יציר הארץ. לפי גישה זו, הפסוק מבטיח ששום אדם לא יוכל עוד להתנשא ולהיות עריץ ושליט על כל הארץ [מלבי"ם], וכי האויב הצורר הוא רק גוף ארצי לעומת נשמתם השמיימית של ישראל [אלשיך].
לאור משמעות המילה לַעֲרֹץ כלשון פחד, מתקבל פירוש נוסף לפסוק השלם: הבקשה היא שהחלשים לא יפחדו עוד מבני אדם בשר ודם, אלא ייראו מה' בלבד [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. בראייה לאומית רחבה, הבקשה היא שה' ישיב את ישראל לאדמתם, והם לא יצטרכו עוד לפחד משום אדם שישבור אותם או יגרש אותם מן הארץ [מאירי].