תחבולות ההונאה והטריפה של הרשע כלפי קורבנותיו החלשים עומדות במרכז תיאור זה. הכתוב משרטט פער חד בין החזות התמימה והפגיעה שהרשע מציג כלפי חוץ, לבין הכוח האכזרי שהוא מפעיל ברגע האמת. פעולות אלו מעידות כי הרשע חושש רק מבני אדם ומשקיע מאמץ בהסתרת כוונותיו מהם, אך אינו ירא כלל מן ה' [רד"ק].
תחילה, הרשע נוקט בשיטת הסוואה, כאשר הוא יִדְכֶּה יָשֹׁחַ. המילה יִדְכֶּה מבטאת שבירה וכתיתה, והמילה יָשֹׁחַ משמעותה כפיפה והרכנת קומה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהרשע עושה עצמו קטן, חולה, מדוכא וכפוף, כדי שלא יבחינו בו או כדי שבני אדם יסירו את חשדם וייסעו עמו בדרכים ללא חשש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, המאירי]. פעולה זו משולה להתנהגותו של אריה המסתיר את עצמו לפני שהוא מזנק על טרפו [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים תיאור זה לא כהסוואה זמנית, אלא כתיאור של הרשע לעת זקנתו, כאשר הוא כפוף ושחוח מרוב שנים, אך עדיין ממשיך להפיל חללים [מלבי"ם]. גישה שונה לחלוטין גורסת כי המילים מתארות דווקא את העני המתחנן על נפשו, או לחלופין את הרשע המעמיד פני משתתף בצערו של העני תוך שהוא טומן לו פח [אלשיך].
לאחר שהקורבן נלכד ברשת, מתרחש השלב הבא: וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו. המילה בַּעֲצוּמָיו מתפרשת בכמה אופנים. הפירוש הנפוץ הוא שהרשע משתמש בכוחו הרב ובאיבריו החזקים, ידיו ורגליו, כדי להכריע את קורבנו ברגע שהם מתרחקים ממקום יישוב [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, המאירי]. פירוש אחר מציע שהמילה נגזרת מעצימת עיניים, כלומר הרשע מפיל את העני באמצעות רמיזות וקריצות [רש"י]. דעה נוספת מרחיבה את המושג מעבר לאדם הבודד, ומסבירה שהרשע נעזר בחבורת גיבורים ואנשי זרוע מטעמו, האורבים בדרך ומבצעים את השוד בפועל [רש"י, אלשיך]. כמו כן, הוצע כי הכוונה היא לאלו ששוברים את העצמות של קורבנותיהם [אבן עזרא].
בסופו של דבר, מי שנופל קורבן למעשים אלו הם החֵל כָּאִים. הפרשנים מציינים כי ישנו הבדל בין האופן שבו המילה כתובה לאופן שבו היא נקראת. על אף שהיא כתובה כמילה אחת, המסורת מורה לקרוא אותה כשתי מילים נפרדות [רש"י, רד"ק, מנחת שי, המאירי]. התיבה "חיל" משמעה קבוצה או עדת אנשים, והמילה "כאים" מקורה בשורש המבטא שבירה והכאה, כך שהכוונה היא לעדת אנשים עניים, חלשים ושבורים [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, המאירי]. לחלופין, הצירוף יכול לרמז על ממונם ורכושם של אותם נדכאים שנופל בידי הרשע [ביאור שטיינזלץ, המאירי]. עם זאת, יש מי שסבור כי זוהי מילה אחת שמשמעותה אדם דל ואומלל [מנחם המובא ברש"י], ודעה ייחודית מפרשת שהמילה מתייחסת דווקא לאנשי חבורתו החזקים של הרשע, המבצעים את זממו [אלשיך].