זעקתו של המשורר מופנית כלפי ה׳ בבקשה לעשיית צדק גלוי בעולם, מתוך הבנה שענישת הרשעים אינה רק אקט של גמול, אלא מהלך שנועד למגר את הרשע כולו מן הארץ.
הבקשה שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כקריאה לשבור את כוחו, תוקפו וחוזקו של הרשע, כדי שיבין שיש אלוהים השופט את הארץ. יש המזהים רשע זה עם אויבים לאומיים כדוגמת עמלק [רש"י], ויש שדורשים זאת על פשעים חברתיים וכלכליים, כגון מפקיעי שערים המעלים מחירים ומנצלים את הציבור [תורה תמימה].
לגבי חציו השני של הפסוק, וָרָע תִּדְרוֹשׁ־רִשְׁעוֹ בַל־תִּמְצָא, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בתוצאה הישירה של שבירת כוחם של הרשעים. ברגע שה׳ יעשה דין ברשע, שאר החוטאים והרגילים לעשות רע יראו זאת, יפחדו ויחזרו למוטב. לכן, אם תחפש לאחר מכן את רשעתם, לא תמצא אותה עוד. גישה זו מקבלת מיקוד חברתי, המסביר כי הצלחת הרשעים מפתה אנשים רגילים לחטוא, אך ברגע שזרוע הרשעים נשברת, הפיתוי נעלם והחוטאים שבים בתשובה [רש"י].
פרשנות נוספת מחלקת בין סוגי החוטאים, ומבחינה בין ה"רשע" שחוטא כלפי שמים, לבין ה"רע" שפוגע בבני אדם. מכיוון שדרכו של ה׳ להעניש במהירות את מי שפוגע בזולת ולהאריך אף למי שחוטא רק כלפיו, דוד מבקש שה׳ ישבור את זרועו של ה"רע" לבריות. מתוך כך, ה"רשע" לשמים ילמד קל וחומר, יחזור בתשובה מעצמו, ורשעתו לא תימצא עוד [אלשיך]. מנגד, יש המסבירים כי הסיבה שלא תמצא את הרשע היא פשוטה ומוחלטת יותר, שכן הוא יושמד ויאבד מן העולם לחלוטין [אבן עזרא].
בניגוד להבנה שהמילה תִּדְרוֹשׁ מופנית כלפי ה׳ או כלפי אדם המחפש את הרשע, יש המציעים כי מילה זו מתייחסת לזְרוֹעַ עצמה. לפי פירוש זה, זרועו של הרשע תבקש להמשיך להרע, אך לא תצליח למצוא את היכולת לכך [אבן עזרא]. ברוח פנימית ופסיכולוגית יותר, יש המפרשים זאת על גאוותו של הרשע. דוד מבקש מה׳ לשבור את אותה גבורת לב של הרשע, אשר "דורשת" ומפשפשת במעשיה, אך מתוך עיוורון וצדקנות בטוחה בעצמה ואינה מוצאת בה שום חטא [מאירי].