מול עריצותו של הרשע הסבור כי ה' אינו רואה ואינו מתערב, עולה בקשה ישירה להתערבות אלוהית פעילה למען החלשים.
הקריאה קוּמָה ה' מהווה תחינה לה' שיקום ברחמיו כדי להושיע את הנדכאים [מלבי"ם], או לחלופין, שיסלק את רחמיו מן הרשע [אלשיך]. בהמשך לכך, הבקשה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ מוסברת על ידי רוב הפרשנים כקריאה לה' לגלות את כוחו וגבורתו ולהכות את הרשע, כתגובה לכך שהרשע חושב שה' אינו רואה את מעשיו [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה אֵל כביטוי למידת החסד, ואת נשיאת היד כבקשה שה' יפרנס ויכלכל את העניים ישירות מידו המלאה, ולא יותיר אותם תלויים בחסדיהם של עשירים רשעים [אלשיך].
הפנייה אַל תִּשְׁכַּח מגיעה כמשקל נגד ישיר לדברי הרשע (המוזכרים בפסוקים הקודמים), אשר אמר בלבו "שכח אל" [רד"ק, אבן עזרא]. זוהי תחינה שלא לשכוח את העשוקים שנלכדו ביד הרשע ונותרו ללא מנחם [מצודת דוד, מלבי"ם]. המילה החותמת את הפסוק מופיעה במסורת הכתב כ-עניים, אך נקראת בפועל כ-עֲנָוִים [רד"ק, מנחת שי].