הרשע מצדיק את מעשיו בכך שהוא אָמַר בְּלִבּוֹ ומשכנע את עצמו כי ה' אינו משגיח על בני האדם, אף שהוא מודה בעצם קיומו. מנגד, ייתכן שדווקא העני והעשוק הוא שמהרהר כך מתוך ייאוש, כשהוא רואה את הצלחת הרשעים וחש שהופקר. מחשבה זו מתוארת כתהליך של הידרדרות רוחנית, שבו תחילה סבור האדם כי שָׁכַח אֵל, כלומר ה' מתמהמה מלהעניש או שהפקיר את העולם לחוקי הטבע. בשלב הבא הוא טוען כי ה' הִסְתִּיר פָּנָיו משום שהוא מרומם מכדי להשגיח על העולם התחתון. לבסוף הוא מגיע לכפירה מוחלטת ומדגיש כי ה' בַּל־רָאָה לָנֶצַח, מתוך תפיסה שלפיה נמנע מן ה' לדעת לחלוטין את הנעשה בעולם.
תהלים, פרק י׳, פסוק י״א
אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.