ביציאת מצרים הפך העם לישות ריבונית וקדושה הנתונה תחת הנהגתו הישירה של ה'. בלב התהליך הזה ניצב שבט יהודה, שמעשיו הייחודיים סללו את הדרך עבור האומה כולה והובילו לשינוי סדרי הטבע.
הפרשנים עומדים על השימוש בלשון נקבה במילה הָיְתָה. יש המסבירים כי הכוונה היא לעדת או משפחת יְהוּדָה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים את המילה הָיְתָה במשמעות של "כך נהיה הדבר" [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בכך רמז לתמר, שממנה יצא שבט יהודה, אשר קידשה את שם ה' כשהייתה מוכנה להיות מושלכת לאש, ובכך היא מהווה מקור למורשת קדושת השם של השבט [אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ מציינות את בחירתו של שבט יהודה לחלקו הקדוש של ה' ולמנהיג על שאר השבטים, לאחר שהעם הובדל מטומאת מצרים. זכות זו נפלה בחלקו של יהודה בזכות מסירות הנפש והביטחון העמוק שהפגין בקריעת ים סוף. בעוד שאר העם חשש להיכנס למים, קפץ נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, אל תוך הים עד שהגיעו המים לאפו. במעשה זה הוא קידש את שם ה' לעיני הכל, והוביל את העם כולו ללכת בעקבותיו [רש"י, רד"ק, אלשיך, מלבי"ם, מאירי]. קדושה זו של יהודה היא שגרמה לה' להתרומם מעל חוקי הטבע ולעשות עבורם נסים [מלבי"ם].
לגבי המשך הפסוק, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו, עולות שתי גישות עיקריות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה מייחסת את הממשלה לה'. כלומר, עם ישראל יצא משעבוד מצרים וקיבל על עצמו באופן בלעדי את שלטונו וכוחו של ה', תוך שהוא הופך לממלכה עצמאית שאינה כפופה לשום רשות אחרת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מאירי]. בזכות מעשיהם של ישראל, הראה ה' את ממשלתו המוחלטת על הבריאה כשקרע את הים [מלבי"ם].
הגישה השנייה מייחסת את הממשלה לשבט יהודה עצמו. כגמול על כך שנחשון קידש את שם ה' והמשיך אחריו את העם אל תוך הים, זכה שבט יהודה שכלל ישראל יהיו תחת ממשלתו. מעלה זו באה לידי ביטוי בכך שיהודה נסע ראשון במדבר, עלה ראשון במלחמות, וזכה למלכות הנצחית שהובטחה לו בברכת יעקב [אלשיך, מאירי, רד"ק].
מבחינה לשונית, המ"ם הראשונה במילה מַמְשְׁלוֹתָיו מנוקדת בפתח, שלא כמנהג הרגיל לנקד מילה מסוג זה בסגול [מנחת שי, מאירי].