שתי נקודות הקצה של מסע בני ישראל במדבר – היציאה ממצרים והכניסה לארץ ישראל – מלוות בניסים אדירים של בקיעת מקווי מים. האירועים מתוארים מנקודת המבט של המים עצמם [ביאור שטיינזלץ], תוך שימוש בלשון משל. התיאור מצייר תמונה שבה המים כאילו אחזם פחד והם נסו מפני העוברים בתוכם [רד"ק, מאירי].
הַיָּם רָאָה – המפרשים מציגים כיוונים שונים בשאלה מה בדיוק ראה הים שגרם לו לנוס. יש המבארים כי הים ראה את כבוד ה' [ביאור שטיינזלץ, אלשיך], ואילו אחרים מפרשים שהים ראה את בני ישראל נכנסים לתוכו [מצודת דוד]. בעקבות הראייה, הים נס ממקומו, נבקע והפך ליבשה [אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].
הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר – צלע זו מכוונת לנס שאירע בימי יהושע בן נון [מצודת דוד, מאירי]. המילה יִסֹּב משמעותה סיבוב [מצודת ציון]. הירדן, בדומה לים סוף, ראה גם הוא את כבוד ה' [ביאור שטיינזלץ]. בתגובה, במקום להמשיך לזרום במסלולו הטבעי, הוא הסתובב ופנה לאחור [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד], ומימיו נעצרו ועמדו יחד כנד אחד [אבן עזרא]. גישה נוספת מרחיבה את ממדי הנס ומציינת כי באותה העת נבקעו כל מימי בראשית בעולם [רש"י].