תארו לעצמכם מחזה פלאי שבו הרים עצומים מתחילים לקפוץ באוויר. כשבני ישראל עמדו לקבל את התורה בהר סיני, הטבע כולו הגיב לנוכחות העוצמתית של ה׳. מרוב יראה וכבוד, לא רק הר סיני רעד, אלא כל הֶהָרִים והגְּבָעוֹת שסביבו הזדעזעו ורָקְדוּ, כלומר ממש קפצו ממקומם. כדי שנוכל לדמיין את המראה המדהים הזה, יש כאן השוואה לבעלי חיים מדלגים. ההרים הגדולים והמחודדים קפצו בעוצמה כְאֵילִים, כמו אילים גדולים. לעומתם, הגבעות, שהן נמוכות יותר ופחות מחודדות מההרים, קפצו כִּבְנֵי צֹאן, כמו כבשים קטנים וצעירים.
תהלים, פרק קי״ד, פסוק ד׳
הֶ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.