תהלים, פרק קי״ה, פסוק ד׳

אלילי הגויים, הנקראים עֲצַבֵּיהֶם על שם צורתם המעוצבת, מסבים לבוטחים בהם עצב ואכזבה משום שאינם יכולים להושיע, אף שיש המפרשים כינוי זה דווקא כביטוי לשמחה שהעובדים מוצאים בהם. תיאורם ככֶּסֶף וְזָהָב מדגיש שאין בהם ממשות אלוהית או תועלת מעשית, שכן איבריהם המפוסלים אינם מתפקדים והם נותרים בגדר חומר גלם בלבד. אף שחכמי האומות יצרו אותם רק כסמל לכוחות עליונים, המון העם טועה לחשוב שיש בהם כוח עצמאי להיטיב או להרע. הציון כי הם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם נועד להמחיש את הקלון שבאמונתם, שהרי אין כל היגיון בציפייה לישועה מפסל חסר חיים שהאדם יצר במו ידיו.