תהלים, פרק קי״ה, פסוק ז׳

הפסלים מעוצבים בדמות אדם אך מציגים חוסר אונים מוחלט, שכן איבריהם אינם ממלאים את ייעודם. אף על פי שיש לאלילים יְדֵיהֶם, הם אינם מסוגלים להשתמש בהן וְלֹא יְמִישׁוּן, כלומר חסרים אפילו את חוש המישוש. כמו כן, למרות שיש להם רַגְלֵיהֶם, הם נטולי יכולת תנועה וְלֹא יְהַלֵּכוּ. בנוסף לכך הם לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, ואינם יכולים להשמיע אפילו קול גולמי או צפצוף חרישי הבוקע מן הצוואר. לעומת הפירוש המתמקד באלילים עצמם, יש הסבורים כי סוף הפסוק מכוון דווקא לעובדי האלילים, שנוכח חסרונות הפסלים היו אמורים להגות בחשאי מתוך בושה על כך שהם בוטחים בהם.