מול גדולתו של ה' ואפסותם של אלוהי העמים, מתגלה חוסר התוחלת שבעבודת האלילים. המילה עֲצַבֵּיהֶם מתארת את פסילי הגויים המעוצבים [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון], אך טומנת בחובה משמעות עמוקה יותר. רוב הפרשנים מסבירים כי השם נגזר מלשון עצבון, שכן האלילים מסבים עצב, אכזבה ומפח נפש לבוטחים בהם, משום שאין ביכולתם להושיע או להועיל [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. מנגד, יש המפרשים זאת ככינוי השאול מלשון סגי נהור, המבטא דווקא את השמחה שהעובדים מוצאים בהם [מאירי].
תיאור האלילים ככֶּסֶף וְזָהָב מדגיש כי אין בהם כל ממשות אלוהית [מצודת דוד]. יתרה מכך, בניגוד לחומר גלם שעוצב לכלי שימושי, כמו קערה שנקראת "קערת כסף" על שם תפקידה, האלילים נותרים בגדר חומר גלם בלבד. מכיוון שהאיברים המפוסלים אינם מסוגלים לתפקד כאיברי אדם חי, מעשה האומנות אינו מקנה לחומר שום ערך מוסף או צורה שימושית אמיתית, ולכן הם נקראים רק על שם מתכות המוצא שלהם [אלשיך].
למרות שחכמי האומות יצרו את צורות הכסף והזהב רק כסמל ודמיון לכוכבים ולמזלות העליונים, המון העם הפותה טועה לחשוב שהפסלים עצמם הם אלוהות עצמאית בעלת כוח להיטיב או להרע [רד"ק, מאירי]. על כך באות המילים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, כדי להדגיש את הקלון והאבסורד שבאמונתם: כיצד יכול האדם לצפות לישועה מפסל חסר חיים שהוא עצמו יצר במו ידיו [אבן עזרא, רד"ק].