האלילים נוצרים בצלם אדם ומתהדרים באיברים המעידים לכאורה על כוח וחיות, אך למעשה הם נטולי כל יכולת ממשית. הניגוד החריף בין הצורה החיצונית המרשימה לבין הריקנות הפנימית חושף את חוסר התוחלת שבעבודה זרה, ומעמיד את הפסילים כנחותים אפילו מבני האדם שיצרו אותם.
הפרשנים מסכימים כי תיאור איברי האלילים אינו מעיד על מציאות חיה. כאשר נאמר פֶּה לָהֶם או עֵינַיִם לָהֶם, הכוונה היא שיש להם רק את הצורה החיצונית של איברים אלו. אלו הן למעשה בובות דמויות אדם [ביאור שטיינזלץ, רד"ק], העשויות מחתיכות כסף וזהב שבהן נחקקו חורים המדמים פה ועיניים [מאירי, אלשיך]. למרות קיומם הפיזי של איברים אלו, האלילים נטולי כל כוח ואינם מסוגלים להשתמש בהם [מצודת דוד].
חוסר היכולת של האלילים נובע מכך שיוצריהם אינם יכולים להפיח בהם רוח חיים שתאפשר להם לדבר או לראות [רד"ק]. מעבר לחוסר היכולת המעשית, יש בכך חיסרון כפול המעיד על פחיתותם: עצם הייחוס של כלים גשמיים כמו פה ועין לאלוהות הוא פגם, ופגם זה מתעצם כאשר מתברר שהאלילים אפילו אינם מסוגלים להפיק מהם את הפעולות הבסיסיות ביותר [מלבי"ם]. הם חסרים את המאפיינים המגדירים יצורים חיים – אין להם את כוח הדיבור המאפיין את האדם, ואין להם את יכולת ההרגשה והתנועה המאפיינת את בעלי החיים [מלבי"ם].
מתוך חוסר האונים של הפסילים, עולה גיחוך כלפי עובדי האלילים. האדם המצייר והיוצר את האליל הוא למעשה נכבד וגבוה ממנו, שכן לאדם יש יכולת הרגשה ודיבור שאין ליציר כפיו [אבן עזרא]. בניגוד לאדם שיכול ליצור רק את החומר והצורה הפיזית, ה' יוצר את האדם ונופח בו גם את התכונות הבלתי מוחשיות, כמו חושי הראייה והשמיעה וכוח הדיבור, מה שמדגיש את הפער התהומי בין מעשה ידי אדם למעשה ידי ה' [אלשיך].