כוחה ההרסני של לשון הרע ושל רמאות מושווה לכלי נשק קטלניים ולאש נסתרת. מילים רעות אינן רק חולפות באוויר, אלא פוגעות בעוצמה, ממרחק, ומותירות נזק מתמשך ונסתר מן העין. על רקע מציאות של חיים בין עמים עוינים המעלילים עלילות שקר [אבן עזרא], מתחוור ממד הפגיעה של דיבור רע.
הפרשנים מסבירים כי המילה שנונים משמעותה חדים ומחודדים [מצודת ציון], וגחלי רתמים הם גחלים העשויים מעצי רותם [מאירי, מצודת דוד].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מדמה את הדיבור הרע לשני יסודות מסוכנים. תחילה, הדיבור נמשל לצירוף חִצֵּי גִבּוֹר. בדומה לחץ, לשון הרע מסוגלת להרוג ולפגוע באדם הנמצא במקום רחוק [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. החץ נורה מידו של גיבור בעוצמה רבה ונועד לחדור עמוק [רד"ק], ממש כפי שמספר לשון הרע בוחר מילים קשות ומשחיז אותן בחלקלקות כדי שיפגעו במהירות ובלי שהנפגע ירגיש בכך מיד [אלשיך, מאירי]. יש המדמים את המילים היוצאות מהפה לחצים שמתחממים במעופם באוויר עד שהם הופכים לגחלים [אבן עזרא].
החלק השני של הפסוק מדמה את הדיבור לצירוף גַּחֲלֵי רְתָמִים. טבען הייחודי של גחלים אלו הוא שהן נראות כבויות וקרות מבחוץ, אך ממשיכות לבעור בעוצמה רבה מבפנים לאורך זמן [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. דימוי זה משקף את איש המרמה, המציג כלפי חוץ פנים ידידותיות ומסתיר את כוונותיו הרעות, כך שהקורבן אינו נשמר ממנו עד שהוא נכווה [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. בנוסף, הגחלים מסמלות את הנזק הנפשי המתמשך של לשון הרע, שאינו חולף מיד אלא ממשיך לבעור ולכלות את נפש השומע זמן רב לאחר שנאמר [אלשיך]. חלוקה מעניינת מציעה שהחצים מסמלים את השקר ההורג מרחוק, ואילו הגחלים מסמלות את הרמאות השורפת את האדם מקרוב [מלבי"ם].
לעומת הגישה המפרשת את הדימויים כתיאור של החטא עצמו, ישנה גישה המפרשת אותם כתיאור העונש המצפה לדובר השקר. לפי קו מחשבה זה, שקריו של האדם פוגעים לבסוף בו עצמו ומביאים עליו ייסורים מתמשכים [ביאור שטיינזלץ]. העונש מגיע בשני ממדים: ה' הוא הגיבור המכה את מספר לשון הרע בחצים מלמעלה, ואילו גחלי הרתמים מייצגים את אש הגיהינום הבוערת תחתיו ומענישה אותו מלמטה [רש"י, תורה תמימה].