האיכר היוצא לשדהו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה מתוך דאגה שהזרעים יאבדו באדמה היבשה, ומתוך כאב על קבורת גרעינים הראויים למאכל. הוא נושא עמו את מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, שק גרעינים יקרים שאותם הוא מושך לאורך השדה, וחושש שיקצור רק כפי המידה המועטה שזרע. אולם לאחר שה' מוריד גשם, האיכר בֹּא יָבֹא בְרִנָּה לביתו כשהוא נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו, מופתע משפע התבואה שעולה בהרבה על ציפיותיו. תיאור זה משמש משל לעם ישראל בגלות או לאדם בעולם הזה, המקיימים מצוות מתוך קושי ופחד שמא עמלם לריק, אך בעת הגאולה ובעולם הבא יזכו פתאום לישועה ולגמול נצחי ועצום שיעלה על כל תקוותיהם.
תהלים, פרק קכ״ו, פסוק ו׳
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֢א מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.