תהלים, פרק קמ״ו, פסוק ב׳

המשורר מתחייב להקדיש את כל ימי קיומו בעולם להודיה לה' ולבטוח בו לבדו. כוונתו מובעת במילים בְּחַיָּי וכן בְּעוֹדִי, המציינות את התקופה שבה הוא חי ויכול להדריך בני אדם. הודיה זו מורכבת מדיבור בפה, המרומז במילה אֲהַלְלָה, ומשירה בכלי נגינה, המבוטאת במילה אֲזַמְּרָה. מבנה הפסוק משקף רבדים שונים של קשר עם הבורא: אֲהַלְלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי מייצגת הודאה על עצם החיים וההשגחה הכללית, בעוד הקריאה אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי מבטאת שירה על השפע הנוסף שה' מעניק לאדם מתוך השגחה פרטית. במקביל, כפילות זו מסמלת את ההלל המקיף מצד הנשמה והגוף, ואת החיבור בין ההודיה בהווה לשלמות העתידית.