תהלים, פרק קמ״ו, פסוק ד׳

Psalms 146:4Sefaria

תֵּצֵ֣א ר֭וּחוֹ יָשֻׁ֣ב לְאַדְמָת֑וֹ בַּיּ֥וֹם הַ֝ה֗וּא אָבְד֥וּ עֶשְׁתֹּנֹתָֽיו׃

קרה לכם פעם שסמכתם על חבר שיעזור לכם במשהו ממש חשוב, ובסוף הוא לא יכול היה להגיע והכל התבטל? לפעמים אנחנו חושבים שאפשר לסמוך לגמרי על בני אדם, אפילו על האנשים החזקים והאמינים ביותר. אבל האמת היא שהחיים של בני האדם הם זמניים.


כשמגיע הזמן ותֵּצֵא רוּחוֹ של האדם, כלומר רוח החיים שנמצאת בתוכו עוזבת אותו, זה קורה פתאום ובלי שיש לו שום שליטה על כך. מיד לאחר מכן הוא יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, הגוף שלו חוזר אל האדמה שממנה הוא נוצר. באותו רגע ממש אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו, שזה אומר שכל המחשבות והתוכניות שהוא תכנן לעתיד פשוט נעלמות ולא יוצאות לפועל.


בגלל שאדם לא יכול להציל אפילו את עצמו, הוא לא יכול תמיד לעזור לאחרים. לכן, הביטחון האמיתי והשלם שלנו צריך להיות רק בה׳, שהוא נצחי וקיים לעולם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.