בזכות התעסקותם של ישראל בעבודת ה', הם יזכו לראות בעשיית הדין באומות העולם [מאירי]. התכלית הסופית של עשיית דין זו, המיועדת לימי המשיח, אינה רק לשם הענשה גרידא, אלא כדי להשיב את כלל העמים לעבוד את ה' יחד שכם אחד [אבן עזרא].
הענישה מתחלקת לשני מישורים: נקמה ותוכחות. המילה תוכחות מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כפורענויות, ייסורים ומשפטי כאב שיבואו על האומות [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. לצד זאת, יש המבארים כי מדובר גם בתוכחה פנימית, במסגרתה העמים יתווכחו עם מלכיהם ויבואו אליהם בטענות על הסיבה לאותן פורענויות שבאו עליהם [רד"ק].
השימוש הכפול במילים בגוים ובלאומים מצביע על הבחנה ברמת הענישה, התלויה ביחסן ההיסטורי של האומות לישראל. הגוים, שהצרו לישראל ורדפו אותם, יספגו נקמה של ממש. לעומתם, הלאומים, שלא הציקו לישראל, יקבלו עונש קל יותר של תוכחות בלבד [אלשיך].