חשבתם פעם למה אנחנו ממשיכים להתאמץ לעשות משהו גם כשאנחנו לא הכי מושלמים בו? לפעמים התשובה היא פשוטה: כי אנחנו יודעים שזה הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות. דוד המלך מרגיש בדיוק כך כלפי המצוות של ה'. אחרי שהוא מספר כמה התורה נפלאה, הוא פונה לה' בענווה גדולה ואומר גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם. דוד מודה שאולי הוא לא החכם הכי מושלם, אבל הוא אוהב את המצוות, מקפיד עליהן מאוד ומוצא בהן מתיקות. הוא לא רודף אחרי תענוגות חולפים, אלא בוחר במצוות כי הן באמת טובות.
דוד מספר שהוא מקיים את המצוות בְּשָׁמְרָם, כלומר הוא שומר עליהן בשלמות ומדייק בהן עד הפרט הקטן ביותר.
הוא יודע שעל ההשקעה הזו מחכה לו עֵקֶב רָב. המילה עקב מזכירה לנו את עקב הרגל, שהוא החלק שנמצא בסוף הגוף שלנו. באותו אופן, המילה מתארת את מה שמגיע בסוף המעשה. דוד מלמד אותנו שמי ששומר את המצוות באהבה, מחכה לו בסוף שכר עצום וטוב גדול בעולם הבא.