קולות המלחמה והדאגה לשלומו של המלך מהדהדים ברקע תפילה זו, שנועדה להיאמר למען הצלחתו של המנהיג בעת יציאתו לקרב.
הפרשנים מסכימים כי המילה לְדָוִד אינה מציינת בהכרח שדוד הוא זה שאמר את המזמור, אלא שהמזמור נאמר בעבורו, לכבודו ולמען מלכותו. הגישה המרכזית היא שהמשוררים היו נושאים תפילה זו למען דוד בכל פעם שהיה יוצא למלחמה. עם זאת, יש מי שסבור כי דוד עצמו הוא שחיבר את המזמור, אך ייעד אותו ללויים כדי שישירו אותו עליו בעיתות קרב [מאירי].
רקע אפשרי למזמור קשור לאירוע ספציפי שבו דוד היה נתון בסכנת חיים חמורה במלחמה הרחק מירושלים, ככל הנראה במערכה מול הפלשתים. כאשר הגיעה השמועה לציון על מצוקתו של המלך, העם התפלל בעדו ושלח צבא לעזרתו. המזמור משקף את השתלשלות האירועים בשלושה שלבים: תפילת העם על דוד בעת הסכנה, תגובת המשוררים כשנודע להם כי דוד ניצל בדרך נס, ולבסוף ההכרה בכך שהניצחון במערכה כולה לא הושג בכוח הנשק אלא בשם ה' [מלבי"ם].