יציבותו וביטחונו של האדם תלויים לחלוטין בחסדי ה'. כאשר ה' מרוצה מן האדם, בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הוא מעניק לו כוח ההופך אותו לאיתן כמו הר, או מחזק את שכלו ונפשו מול היצר, אם כי יש המפרשים זאת להפך, כהרים עצומים שה' הציב כדי לחצוץ ביניהם. כאשר ה' מסלק את השגחתו בעקבות חטאים, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל, האדם מבין שכל כוחו נבע מה' ומתמלא בחרדה מפני צרות וכישלון רוחני. אולם חרדה זו היא חסד שנועד לעוררו לתשובה, כדי שלא יחיה בשלווה מדומה בעולם הזה וייוותר בבהלה נצחית בעולם הבא.
תהלים, פרק ל׳, פסוק ח׳
יְֽהֹוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י־עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.