לאחר משבר החטא והתשובה, מופיעה פנייה ישירה המציעה הדרכה והכוונה לדרך הישר, כדי למנוע הדרדרות נוספת ולחסוך ייסורים. הפרשנים נחלקו בשאלה מי הוא הדובר בפסוק. גישה אחת גורסת כי הדובר הוא דוד המלך, הפונה אל כל אדם המוכן לשמוע לתוכחתו [רד"ק, מאירי]. מנגד, יש המפרשים כי זהו מענה של ה' לדוד, ולכלל בני האדם, המבטיח להעניק להם את הכלים להתמודד מול יצר הרע [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].
תחילת הפסוק, אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ, מוסכמת על רוב הפרשנים כהבטחה להעניק שכל והבנה, וללמד את האדם מהי הדרך הנכונה שעליו ללכת בה. לפי הגישה שה' הוא הדובר, מדובר במתן שכל טוב למאוס ברע ולבחור בטוב, והארת הדרך באמצעות התורה [אלשיך].
חלקו השני של הפסוק, אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי, זכה למספר פירושים שונים המשלימים זה את זה. על פי הגישה שדוד הוא הדובר, המילה עֵינִי מתפרשת כפשוטה: דוד מייעץ מתוך ניסיון חייו, מדברים שחווה וראה בעיניו שלו, כאשר חטא, חזר בתשובה ונסלח לו, והוא קורא לשומעיו לנהוג כמותו [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, כאשר רואים בה' את הדובר, העין מסמלת את ההשגחה האלוהית המלווה והמפקחת על האדם [ביאור שטיינזלץ, מאירי].
רובד פרשני נוסף מתמקד במשמעות המילה אִיעֲצָה. יש המפרשים אותה מלשון עצה [מצודת ציון], אך יש שמסבירים כי מדובר בלשון של עצימת עין, קריצה ורמיזה [רש"י]. לפי הבנה זו, ה' מבטיח לשלוח לאדם רמזים דקים מן השמים או עקיצות מצפון בתוך לבו, כדי להזהירו ולהרחיקו מהחטא [אלשיך]. הדרכה זו נועדה ללמד את האדם לקחת מוסר מרמזים קלים בלבד, כעין קריצת עין, ולשוב לדרך הישר מבלי שה' יצטרך לייסר אותו במכאובים, בניגוד לבהמה חסרת תבונה שזקוקה למתג ורסן כדי שיכוונו אותה [מלבי"ם].