תהלים, פרק ל״ג, פסוק א׳

יצא לכם פעם להרגיש כל כך שמחים עד שפשוט התחשק לכם לשיר בקול גדול? הקריאה כאן היא לעשות בדיוק את זה, ולשיר מתוך אמונה שהעולם לא מתנהל סתם כך מעצמו או על ידי הכוכבים, אלא שה' משגיח עלינו ושומר עלינו תמיד, גם כשיש ניסים גלויים וגם בזמנים קשים. כשאנחנו קוראים את המילה רַנְּנוּ, הכוונה היא להשמיע קול של שמחה גדולה. אבל השמחה הזו היא לא סתם שמחה על דברים רגילים בעולם, אלא שמחה בַּיהוָה, כלומר שמחה שמוקדשת רק לה' ולדברים הנפלאים שהוא עושה. יש שני סוגים של אנשים טובים שמוזכרים כאן. הראשונים הם הצַדִּיקִים. אלו אנשים שעושים מעשים טובים ופועלים נכון, אבל לפעמים עדיין קשה להם בפנים והם צריכים להילחם ביצר שלהם או בספקות שיש להם. בגלל זה, הם צריכים את השירה והשמחה כדי להתעורר. לעומתם, יש אנשים במדרגה גבוהה עוד יותר, והם נקראים יְשָׁרִים. אצלם הלב והשכל הולכים בדרך ישרה לגמרי. אין להם שום ספקות, והם סומכים על ה' בלב שלם גם כשהם רואים קשיים בעולם. לאנשים המיוחדים האלה, שהם חכמים ומבינים באמת את החסדים של ה', מתאימה המילה נָאוָה, שפירושה יפה וראוי. לכן, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה, הכי יפה ומתאים שהם אלו שיהללו וישבחו את ה', כי השירה שלהם באה בטבעיות ומתוך אהבה עמוקה.