יצא לכם פעם לחשוב מי תמיד מנצח בתחרויות או במשימות קשות? בדרך כלל אנחנו בטוחים שמי שיש לו את הקבוצה הכי גדולה או מי שהכי חזק פיזית, הוא זה שבוודאות ינצח. אבל האמת היא שבעולם שלנו הדברים עובדים אחרת לגמרי, כי הכול תלוי בהשגחה של ה'. מלך שיוצא לקרב לא הופך להיות נוֹשָׁע, כלומר אדם שניצל ונמצא במצב בטוח, רק בגלל שיש לו צבא ענק. המילים בְּרָב חָיִל מתארות המון אנשים וצבא גדול מאוד. גם לוחם שרירי לא ינצל מסכנה רק בזכות השרירים שלו. המילים בְּרָב כֹּחַ מתארות את הגבורה והעוצמה הפיזית של הלוחם הבודד. שום הכנה, גדולה או חזקה ככל שתהיה, לא יכולה להבטיח ניצחון בלי הרצון של ה'.
לפעמים קורה משהו מעניין אפילו יותר, כשאדם מרגיש שהוא כל כך חזק ויש לו צבא עצום, הוא הופך להיות יותר מדי בטוח בעצמו. הביטחון המוגזם הזה גורם לו לא להיזהר ולהיכנס לסכנות, ודווקא בגלל הגאווה הזו הוא מפסיד. אפשר לראות את זה קורה לאורך ההיסטוריה. תחשבו על גוליית שהיה לוחם עצום וחזק, אבל בסוף נפל מול דוד הצעיר. או על סנחריב מלך אשור שהיה לו צבא אדיר, אבל ברגע שהוא התגאה בכוח שלו ושכח את ה', הוא הפסיד בשערי ירושלים. הניצחון האמיתי אף פעם לא מגיע רק מהכוח הפיזי שלנו, אלא תמיד בעזרת ה'.