הנגינה והשירה בעבודת ה' אינן רק פעולות טכניות, אלא אמצעים רבי עוצמה המעוררים את הנפש החכמה ועוזרים לה להתעלות [רד"ק, מאירי]. מתוך תפיסה זו, קורא המשורר לעבוד את ה' באמצעות כלי שיר שונים, תוך הבחנה מהותית בין סוגי השבח ובין הכלים המלווים אותם.
קיימת הבחנה בפסוק בין שתי פעולות: הוֹדוּ לעומת זַמְּרוּ. הוֹדוּ מבטא הכרת הטוב והודאה על חסדים שנעשו ועל ההנהגה הטבעית של העולם, בעוד זַמְּרוּ מהווה שלב גבוה יותר של סיפור שבחי ה' וגדולתו [מלבי"ם]. חלוקה רוחנית זו באה לידי ביטוי בכלים המוזכרים. הכִּנּוֹר, שלפי המסורת היה בעל ששה מיתרים, מסמל את ההודאה על סדרי הטבע של ששת ימי בראשית, וכן מסמל את השבתם של ששה דברים טובים שאבדו מן העולם בעקבות חטא אדם הראשון. לעומתו, המעבר לכלים המקושרים למספר עשר דורש שירה עמוקה יותר, שכן הם מסמלים את עשרת הגלגלים הקוסמיים, וכן רומזים לעשר ברכות עתידיות שיוענקו לעולם. ברכות אלו אינן רק השבת המצב לקדמותו, אלא תוספת שפע וטובה, ולכן הן דורשות זמר מיוחד מעבר להודאה הרגילה [אלשיך, מלבי"ם].
באשר לביטוי בְּנֵבֶל עָשׂוֹר, הפרשנים נחלקו בהבנת מהותו של העָשׂוֹר ובשאלת היחס בינו לבין הנֵבֶל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בכלי נגינה בעל עשרה מיתרים. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בכלי המפיק עשרה סוגים שונים של נעימות [רש"י], ויש שהציעו כי זהו נבל בעל עשרה נקבים, דעה שנדחתה על ידי פרשנים אחרים [אבן עזרא בשם ר' משה].
מבחינה תחבירית, מתקיימת מחלוקת האם מדובר בכלי אחד או בשניים. יש המבינים את הביטוי כמתאר כלי נגינה אחד – נבל שהוא בעל עשרה מיתרים [ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. אולם, רוב הפרשנים מסכימים כי חסרה כאן אות החיבור ו', ויש לקרוא את הפסוק כאילו נכתב "בנבל ועשור", כלומר מדובר בשני כלים נפרדים. כראיה לכך, הם מצביעים על פסוק אחר בתהילים (צב, ד) בו הכלים הללו מופיעים בבירור כשניים נפרדים: "עלי עשור ועלי נבל" [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי, מלבי"ם]. לפיכך, כלי השיר משמשים בערבוביה כדי להקיף את כלל ההודאה והשבח לה'.