השגחת ה' על העולם אינה מבט שטחי, אלא התבוננות מעמיקה ומכוונת היורדת לפרטי חייהם של בני האדם. הכפילות הרעיונית מול הפסוקים הקודמים נועדה לחזק את האמונה בכך שה' רואה ויודע כל מעשה אנושי [רד"ק, מצודת דוד].
התיבה ממכון נגזרת מלשון הכנה, ומתארת את מקומו של ה', השמיים המוכנים לשבתו [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. משם הוא השגיח, כלומר הביט [רש"י, רד"ק], אך מדובר בראייה שיש בה התבוננות רבה [מצודת ציון].
מבט זה אינו מסתכם בראייה כללית של האנושות, אלא מהווה בסיס להנהגה פרטית ומדויקת. ממקום מושבו ה' יושב ושופט, ומעניק השגחה מיוחדת לכל אדם בכל דור בהתאם למעשיו ובחירותיו האישיות [מלבי"ם]. השגחה אישית זו מקבלת ממד קוסמי, שכן ה' מסדר את כוכבי השמיים וגוזר את הגזירות העליונות כך שיתאימו במדויק להתנהגותו של כל יחיד, ומציב כל אדם תחת המערכת השמימית הראויה לו על פי מעשיו [אלשיך].