העולם מבוסס על איזון עדין שבין דין ומשפט לבין רחמים וחסד. הבורא מנהיג את עולמו מתוך יושר וצדק, אך מבטיח את קיומו על ידי שפע של חסד המקיף את כל המציאות.
הפרשנים עומדים על טיבם של המושגים המופיעים כאן. המילה צְדָקָה מבטאת שוויון ואיזון, בעוד מִשְׁפָּט הוא הפעולה המבדילה ומפרידה בין דברים [אבן עזרא]. עם זאת, יש הסבורים כי המושג צְדָקָה טומן בחובו גם יסוד של חסד והקלה במקרה של עונש. כלומר, אף שה' אוהב דין, הוא מערב בו תמיד מידת רחמים כדי לדון את האדם לכף זכות [מאירי].
הנהגה זו של צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נדרשת במיוחד משום שבני האדם הם בעלי בחירה חופשית. חוקי הטבע הקבועים אינם יכולים להגיב למעשיהם המשתנים של בני אדם, ולכן ה' מנהיג את העולם בהשגחה פעילה המעניקה צדקה לצדיקים ומשפט לרשעים. הנהגה גמישה זו, היכולה לשנות את חוקי הטבע בהתאם למעשי האדם, אינה נובעת מחוקי הבריאה הנוקשים אלא מיסוד של חסד [מלבי"ם].
אף על פי שה' מנהיג את עולמו בדין ובצדק, מידת החסד היא תמיד הגוברת והשולטת [רד"ק]. העולם אינו יכול להתקיים על בסיס של משפט וצדק מצומצמים בלבד, ולכן ה' בחר לייסד את קיום העולם על חסד ועל הנהגה שלפנים משורת הדין [אלשיך]. משום כך, חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ עולה כי חסדו של ה' הוא כוללני ומקיף את הכל [אבן עזרא], והוא עושה חסד עם כל הבריות כולן [מצודת דוד].
מתוך הנהגתו של ה', נגזרת גם הדרישה מבני האדם. העולם כולו מהווה ביטוי ליושרו, צדקו וחסדיו של ה', ולכן אלו הן בדיוק המידות שהוא חפץ בהן [ביאור שטיינזלץ]. כשם שה' פועל בדרכים אלו, כך הוא אוהב שגם ברואיו ינהגו באותה דרך [רד"ק]. יתרה מזו, ה' מצפה מהאדם ללמוד מדרכיו: כשם שהוא מקיים את העולם בחסד ולפנים משורת הדין, כך ראוי שגם בני האדם יעשו את החסידות לעיקר חייהם, ולא יסתפקו רק בשורת הדין הנוקשה [אלשיך]. משום כך, אדם המקפיד לעשות צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, נחשב כאילו מילא את העולם כולו בחסד [תורה תמימה].