מקור הישועה וההצלחה אינו נובע מעוצמה צבאית או מכוח אנושי, אלא מהשגחה אלוהית המופנית כלפי הבוטחים בה'. דוד המלך מזכיר לעצמו כי אל לא לאדם לתלות את ניצחונותיו על אויביו בגבורתו האישית, ברוב חילו או במרכבותיו, שכן הכל מאת ה' [המאירי]. בניגוד לאלו הבוטחים בכוחם הצבאי ולא יינצלו, ה' שומר ומציל מכל צבא רב את היראים מפניו [רד"ק].
הביטוי עֵין ה' מתאר את השגחתו של ה' [מצודת דוד], בדומה לביטויים מקראיים אחרים המבטאים שימת עין ותשומת לב [אבן עזרא]. השגחה זו מכוונת אֶל יְרֵאָיו – אלו שיראים מה' לבדו ואינם חוששים ממלך בשר ודם [אבן עזרא]. יראים אלו הם לַמְיַחֲלִים, כלומר המקווים [ביאור שטיינזלץ], לחסדו של ה' בלבד [אבן עזרא].
השימוש בלשון יחיד במילה עֵין, להבדיל מפסוקים אחרים שבהם נכתב "עיני ה'", מצביע על הבדל ברמת ההשגחה הנגזרת ממעשיהם של ישראל [אלשיך]. כאשר העם עושה את רצון ה' ויש בידו זכות, ההשגחה עליו מתבטאת בשתי עיניים – שילוב של מידת הרחמים ומידת הדין, תוך הפיכת הדין לרחמים. לעומת זאת, כאשר חסרה זכות, ההשגחה מתבצעת ב"עין" אחת של מידת הרחמים בלבד, ולכן ייתכן שאף יראי ה' יחוו ייסורים מצד מידת הדין. יראים אלו אינם מבקשים להסתמך על זכויותיהם או ליהנות מפירות מעשיהם, אלא הם לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ – מצפים לחסד הנובע מביטחונם ואמונתם בה' [אלשיך].